הגוף הוא כמו קונכייה. כשמקשיבים לו אפשר לשמוע את אוקיינוס הבריאה

הכתוב הוא ידע אינטואיטיבי שמקורו מהריקוד או מהדיאלוג של גופי שלי עם הבריאה.

הרעיון שאליו אני רוצה להתייחס ולהסביר אותו הוא — כל גוף הוא מבנה ייחודי שבו משתקפת כל הבריאה. כל גוף הוא תחנה ייחודית שדרכה עובר כל המידע האינסופי העצום שמכילה הבריאה כולה. והמידע הזה כמובן משתנה מרגע לרגע, בהתאמה לכך שהבריאה משתנה מרגע לרגע.

הגוף מגיב עם מה שמתחולל בבריאה בכל רגע, על בסיס קבוע באינטראקציה דיאלוגית. מקבל ומוסר מידע, מאזן את עצמו ברמות שהתודעה לא יכולה להכיל, אל מול מאקרו שינויים ומיקרו שינויים שמתחוללים בכל מיקרו שנייה.

תשומת לב מכוונת, ערה וסקרנית אל הגוף תראה בהכרח את מה שמתרחש בבריאה שהוא חלק ממנה. זה ממש כמו לצפות בחדשות — רק של הבריאה, אם כי זה תמיד יהיה דרך המסננות של הגוף הייחודי של כל פרט.

כל פעולה ומחשבה הן השפעה על הבריאה, כמו גל שיש לו משך מסוים. והבריאה היא חכמה, היא פועלת באופן שתומך את החיים והמשכיותם. היא לא תמיד תאפשר תנועות המנוגדות לאופן זה, או תאט אותן. בגוף זה יחווה כחוסר הרמוניה. היא אינה אוהבת במיוחד תקיעות, אלא מעדיפה זרימה. כאב על שלל סיבותיו, הוא גם תוצאה של תקיעות.

הגוף נבנה לאורך זמן ארוך מאוד ומתגבש ומשתנה כל הזמן, מסתגל לשינויי החיים על פני האדמה. יש רצון הישרדותי מאוד מובן ליצור מבנים ודפוסים שיהיו קבועים — רגשיים ופיזיים — שכן הם מייצרים ביטחון ודאות והגנה (כמו בית, קירות וגג). ועם זאת הם תמיד ישחקו אל מול השתנות הבריאה הזורמת כמים השוחקים אבן, אם לא יתאימו את עצמם.

בעיני, אין לנו אלא להשלים עם השתנות מתמדת זו המשתקפת לנו בגוף, לקבל אותה וללמוד לעבוד עימה בשיתוף פעולה. אין זה אומר שאין מקום לרצונות שלנו, אלא שהדרך ההרמונית בה נבחר לפעול היא שתשרת הן אותנו והן את הבריאה.